A closer reading of Ben Melech's four early sources: Akeidas Yitzchak

The source brought in Ben Melech that is most problematic is the third source cited, that of R. Yitzchak Arama in Akeidas Yitzchak. Akeidas Yitzchak definitely supports the idea that you cannot sit back and do nothing and wait for HaShem to save you from yourself. However, even the passage quoted in Ben Melech, makes it clear that nothing less than hishtadlus to the maximum of your abilities and acuity is acceptable hishtadlus. This is definitely not the message that Rav Mintzberg is sending throughout the rest of this essay and in fact, throughout the entire sefer.

ועיין מה שכתב בספר עקידת יצחק ־ ומי לנו גדול ומשוח מלך ואהוב לאלוקיו כדוד אדונינו, אשר היה מובטח מפי נביא נאמן להי, ועם כל זה לא סר מהשתדל בכל מאמצי כוחו להנצל מכף כל אויביו ומכף שאול. ולא סמך על הבטחותיו, כי ידע כי ישועת השי״ת והבטחותיו לא יחולו רק על ראש המשלים את חוקו בפעולותיו האנושיות ככל אשר תספיק שכלו , וכאשר יחסר ממנו, כבר יפול בו מום העצלה והרישול, ויוחלש כוחו מלקבל העזר והתשועה האלוקית (פרשת וישלח שער כו).

So even while Akeidas Yitzchak holds that hishtadlus is (almost) always mandatory, the kind of hishtadlus propounded by Akeidas Yitzchak, is exactly the kind of hishtadlus that Rav Mintzberg denigrates in no uncertain terms. In Ben Melech, people who engage in this kind of hishtadlus are derided for displaying serious flaws in their bitachon. Unless you use b'darko shel olam to mean actions that do not violate the Laws of Physics (ala' Rashba), you cannot in any way, shape or form, honestly contend that Akeidas Yitzchak is suggesting that hishtadlus should be b'darko shel olam the way that it is used in Ben Melech. Darko shel olam is not even a factor in determining appropriate hishtadlus.

Akeidas Yitzchak seems to be of the opinion that what determines whether your bitachon/hishtadlus has found the correct equilibrium, has nothing to do with the actions that you take as the means of hishtadlus. The signature of a baal bitachon is that you don't lose your grip on the fact that the success of your hishtadlus is absolutely, totally reliant on HaShem's beneficence. An earlier passages in this section of Akeidas Yitzchak supports this understanding of Rav Yitzchak Arama's position.

צריך להחזיק בשני העניינים יחד. א) אם בכיוון מעשיו, וליישרם לרצון תמיד לפני ה', ואם במה שיפקח בענייניו תכלית מה שאפשר, ב) ושלא יעזוב מהחריצות וההשתדלות כמובטח על הזכות או כמתייאש, אבל יעשה עד מקום שידו מגעת ג) ולא יקווה אשר יגיעו לו מאוויי נפשו כ"א ע"י החפץ האלוהי אשר בידו הכול והכול בו. וכמ"ש החכם (משלי ט"ז) לב אדם יחשב דרכו וה' יכין צעדו. והוא מה שלמדו מרע"ה אל עם תורתו בלבם (דברים ח') וזכרת את ה' אלקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל. כיון שהצלחת כללותם, רצוני איש איש מהם, היא תלויה בשני דברים. האחד בשיתעורר אל ההתחלות התלויות בהשתדלות כפי כוחו. והשני בשהוא ית' יהיה עמו לעוזרו ולסומכו על דרך יושר המעשים. ותוכן התפלה והתחנה בבקשה מאתו כי זה מה שיועיל לכל אדם מאיזו כת שיהיה מהחלוקות הנזכרות.

There is one thing that is clear from Akeidas Yitzchak and that is that Rav Yitzchak Arama does not subscribe to Rav Mintzberg's idea that tefila is another form of hishtadlus. as we see here:

והוא עצמו מה שביארו בהיותו במערה בכל דברי תפילתו ובפרט בסוף דבריו הבט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני וכו' זעקתי אליך ה' אמרתי וכו' (שם קמ"ב). אמר שכבר פנה לבו הנה והנה להיעזר בשום השתדלות מהמעשים האנושיים, ולא מצא לא על צד ההמלט אצל שום אוהב ורע, כי אין לו מכיר, ולא להימלט את נפשו, כי אבד מנוס. ולא על דרך הפיוס והבקשה, כי אין דורש לנפשו. וכאשר כלתה אליו אפשרות ההשתדלות, מה נשאר לו רק צעקתו ותפלתו. ולזה אמר (שם) הקשיבה אל רנתי וכו'. הוציאה ממסגר נפשי וכו'.

where the Akeidas Yitzchak mentions tefila as something that you do after all avenues of hishtadlus have been exhausted.

As an aside, please take notice from this same passage, where you can perhaps bring support from the Akeidas Yitzchak to the idea in Ben Melech that when you've exhausted all of your own resources in attempting appropriate hishtadlus, a person can turn to friends and relatives for help.

והוא עצמו מה שביארו בהיותו במערה בכל דברי תפילתו ובפרט בסוף דבריו הבט ימין וראה ואין לי מכיר אבד מנוס ממני וכו' זעקתי אליך ה' אמרתי וכו' (שם קמ"ב). אמר שכבר פנה לבו הנה והנה להיעזר בשום השתדלות מהמעשים האנושיים, ולא מצא לא על צד ההמלט אצל שום אוהב ורע, כי אין לו מכיר, ולא להימלט את נפשו, כי אבד מנוס. ולא על דרך הפיוס והבקשה, כי אין דורש לנפשו. וכאשר כלתה אליו אפשרות ההשתדלות, מה נשאר לו רק צעקתו ותפלתו. ולזה אמר (שם) הקשיבה אל רנתי וכו'. הוציאה ממסגר נפשי וכו'.

The proof being that the last thing that Dovid HaMelech did before crying out to HaShem was to take stock that he had no one who loved him or even a friend with whom he could find refuge, the implication being that he wouldn't have jettisoned all hishtadlus and turned solely to Hashem, had he had friends or loved ones who would take him in. Then again, it's possible that this is only true because Akeidas Yitzchak doesn't put limits on hishtadlus.

In summary, Akeidas Yitzchak cannot be brought as support for Rav Mintzberg's idea that the way to gauge proper hishtadlus is that it be k'darko shel olam. There is no mention of a trip wire for when you've gone over the line in your attempts at hishtadlus. If there is a problem, it is in your lack of bitachon that you think that it is your acts of hishtadlus that will bring you success, instead of gezairas HaBorei. Rav Mintzberg might argue that if you do more than darko shel olam you are on thin ice, likely to think that your actions are what made it happen. But that is not what the Akeida writes.

Before leaving the Akeidas Yitzchak, I'd like to share the following paragraphs that were interspersed among many other ideas that R. Yitzchak Arama wrote on Parshas VaYishlach. For those of us who learned Emunah u'Bitachon Chazon Ish last year, it will hopefully be music to your ears, wherein the beautiful thoughts below, Rav Yitzchak Arama expresses the deep feelings that a person can be elevated to feel, when having done all the hishtadlus that he could do, and employed his bitachon to the fullest, still, he meets with failure.
 

והנה כאשר יעשה כל אשר בידו א"א על הרוב שלא יהיה לו שכר טוב בעמלו. ואם אולי שכר לא היה לו גם חכמתו לא עמדה לו בעת צרתו, הנה כבר עלה בידו דעה ובינה כי הדין דין שמים, אם על דרך העונש או הייסורין או הניסיון אי זה מהאופנים אשר ישפוט שהוא יותר קרוב לעצמו לפי מידותיו, ואיך שיהיה מהם יסבלהו ברצון ויקבל בסבר פנים.

ואם אולי זה וזה לא יעמדו לפניו כבר יצא ידי חובתו להינצל מכל מה שההצלה היתה אפשרית לו על ידו, וידע בלי ספק די אלוהיה שלח מלאכים למשקל ערבוניה מיניה ואין מנוס, ומה לעשות לו כי אם להצדיק דין שמים ולמהר לנפשו מנות הזכות והקישוט הראויות לתת לה מלפניה להשיבה אל אלוהים אשר נתנה. והקש על זה בכל המקרים והפגעים המתרגשים לבוא בעולם, הן כלליות או פרטיות. וזה הדרך ישכון אור צדיקים ילכו בם בכל המעשים אשר יעשו, והוא המסיר העצב והדאגה מכל סובלי התלאות כאשר ידעו נאמנה כי לא יד המקרה ומידת הרישול נגעה בה זולתי רצון הבורא אשר אליו יתפלל כל חסיד לעת מצוא. וכמו שהפליג לומר ע"ז המשורר רצונך אשאלה רגע ואגוע, ומי יתן ותבא שאלתי.